בית הדין לעבודה הביע דעה נחרצת כנגד פיטורי אישה בהריון כאשר פסק 300,000 ₪ כנגד חברת כח אדם אשר העסיקה אותה בעבודות ניקיון.
להלן תקציר פסק הדין ובסופו קישור לפסק הדין המלא:
אינעלם אבביטו עבדה בחברת כח האדם איי.אס.אס אשמורת בע"מ (מקבוצת השמירה), בתפקידי נקיון במשך כ- 7 חודשים.
אבביטו פוטרה בהיותה בחודש השביעי להריונה וזאת מחמת אפליה פסולה בשל היותה בהריון, בניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ובניגוד לחוק עבודת נשים. במועד פיטוריה היתה אבביטו בחודש השביעי להריונה.
פיטורי עובדת בהריון שעבדה במקום עבודה מעל 6 חודשים, מותנים בקבלת היתר מהממונה לחוק עבודת נשים במשרד התמ"ת, וזאת עפ"י הקבוע בחוק עבודת נשים. בלעדי היתר זה, הפיטורים בטלים מעיקרם כלא היו.
חברת אשמורת עשתה דין לעצמה ופיטרה את אבביטו ללא בקשת היתר ממשרד התמ"ת, וממילא מבלי שקיבלה אותו.
לפיכך, פנתה אבביטו עצמה בתלונה למשרד התמ"ת, ולאחר שהממונה בדקה את טענות הצדדים, החליטה שלא ליתן היתר לפיטוריה של אבביטו. לאור החלטת הממונה, פיטוריה של אבביטו בטלים מעיקרם ועל חברת אשמורת היה להחזיר את אבביטו לעבודתה לאלתר, ולשלם לה בעבור החודשים בהם לא עבדה.
חברת אשמורת המשיכה לעשות דין לעצמה, התעלמה מהחלטת הממונה ובסופו של דבר השיבה את אבביטו לעבודתה רק כ- 3 חודשים לאחר שניתנה החלטת הממונה לפיה אין תוקף לפיטורים.
החברה סרבה לשלם לאבביטו את מלוא הכספים להם היתה זכאית עפ"י דין ולפיכך תבעה אבביטו את הפסדי השכר והנזקים הכספיים שנגרמו לה בגין פיטוריה שלא כדין, לרבות עגמת נפש ופיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק, בהתאם לחוק.
בהתאם לקבוע בסעיף 16 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה תבעה אבביטו, נוסף לחברת אשמורת, גם שלושה מנהלים בחברה בטענה כי יש להם אחריות אישית בגרימת האפליה הפסולה.
בהגנתם טענו הנתבעים כי הם לא ידעו על היות התובעת בהריון במועד הפיטורים.
השופטת שרה שדיאור מבית הדין האזורי בירושלים דחתה את טענות הנתבעים וקיבלה את תביעתה של אבביטו תוך שקבעה "עובדת היותה של התובעת בהריון בעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים איננה עומדת במחלוקת. המחלוקת שנפרשה בפנינו נוגעת לשאלת מודעותם של הנתבעים לעובדה זו. התובעת הנה אשה צנומה, שהיתה בשלב מתקדם מאד בהריונה במועד הרלוונטי, עבדה בעבודה פיזית, ולא "הסתתרה" מאחורי שולחן כתיבה בעת שבאה במגע עם מעסיקיה".
כבוד השופטת המשיכה ופסקה: "לאור קביעתנו בדבר ידיעתם ולאור הפסיקה לפיה גם אם לא ידעו בטלים הפיטורים, קובעים אנו כי פיטורי התובעת מיום 1.4.03 בטלים בגין העובדה שנעשו שלא כדין."
כבוד השופטת שדיאור עמדה על חשיבות עקרון השוויון במדינת ישראל וסקרה פסקי דין מובילים שיצאו תחת ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בהם נקבע בין היתר כי ערך השוויון ואיסור הפליה הוא מערכי היסוד של שיטת המשפט בישראל. השופטת שדיאור מצטטת מבג"צ 6845/00 איתנה ניב נ. ביה"ד הארצי לעבודה את דבריו היפים של כבוד השופט חשין:
"כל חוקים אלה כולם, הם ואחרים זולתם, נועדו בעיקרם להצהיר על דין קיים. חוקים אלה לא יצרו לא את השוויון ולא את הצורך בשוויון בין גבר לאישה; נהפוך הוא: הצורך החברתי להכיר בשוויון הוא-הוא המזין את החוקים והוא הנופח בהם רוח חיים. עקרון השוויון היה לפני החוקים. הוא אבי החוקים." (הדגשה שלי, ש.נ.ב.)
לאור קביעותיה פסקה השופטת לאבביטו פיצויי פיטורים, אבדן הכנסה הן לתקופה בה היתה בהריון והן לתקופה של 75 יום לאחר תום חופשת הלידה (שהינה תקופה מוגנת מפיטורים עפ"י חוק עבודת נשים), הפרש דמי לידה להם היתה זכאית מהמוסד לביטוח לאומי, ופיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני בסך 15,000 ₪. סה"כ פסקה השופטת שדיאור סך של 30,000 ₪ לטובתה של אבביטו.
בנוסף, השופטת שדיאור חייבה אישית שניים מתוך שלושת המנהלים שנתבעו והשיתה עליהם באופן אישי קנס פלילי בסך של 270,000 ₪. קנס פלילי זה ישולם, ככל הנראה, לאוצר המדינה.
זהו הסכום הגבוה ביותר שנפסק עד כה בתביעות של פיטורי נשים בגין הפליה מחמת הריון ו/או הורות.
אין חולק שפס"ד זה מהווה דוגמא ומופת ושולח מסר חד וברור לכלל המעבידים במדינת ישראל על פיו לא משתלם לפטר עובדת מחמת הפליה.
כולי תקווה כי בתי הדין יאמצו פס"ד זה וישיתו סכומים נכבדים מעין אלה על מעבידים המפלים עובדות ועובדים לרעה.
לפסק הדין המלא, הנכם מוזמנים להשתמש בלינק המצורף:
לפרטים נוספים ולמידע מלא, הנכם מוזמנים לפנות אל עו"ד ונוטריון רונית מאור קשלס, בטלפון נייד: 050-5949090 או בטלפון המשרד: 08-9102050.