כאשר בני זוג נשואים הנם בעלים משותפים בחלקים שווים של דירת מגורים ובני הזוג מבקשים להתגרש מתעוררת לעיתים בעיה. במסגרת הליכי גירושין ניתן למצוא פעמים רבות מאבק ארוך ועיקש של הצדדים על דירת המגורים, מי יקבל אותה, באילו תנאים ובאיזה מחיר. לעיתים בשל המאבק הארוך והעיקש של הצדדים העברת הדירה אגב הגירושין מתעכבת חודשים רבים לאחר הגירושין ובמקרים מסוימים מוטלים על הדירה עיקולים של צדי ג' כלשהו ולא ברור מה דינה של אותה העברה.

מיסוי מקרקעין

חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") מסדיר את כל הסוגיות הנוגעות למיסוי מקרקעין בעסקאות של מכירה, רכישה, העברה ללא תמורה לרבות העברה אגב גירושין ועוד. בין היתר, קובע החוק גם מקרים בהם פעולות שונות במקרקעין לא יחשבו לעסקה ובהתאם לכך, לא יהיו חייבות במס או לחילופין, יחשבו לעסקה אך יהיו זכאים לקבלת פטור מלא ו/או חלקי מתשלום המס.

בשנת 1992, נכנס לתוקף תיקון מס' 19 לחוק אשר התייחס להעברת מקרקעין אגב גירושין וקבע את ההנחיות לגבי חיוב במס במקרה זה. סעיף 4א לחוק קובע:

"העברת בעלות במקרקעין או בזכות באיגוד במקרקעין, הנעשית על פי פסק דין לגירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני זוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם".

משמעות התיקון היא שבמקרה של העברת מקרקעין בין בני זוג כתוצאה מפסק דין לגירושין, לא תחשב העברה זו כמכירה החייבת במס ועל כן, העברה זו לא תהיה חייבת במס שבח או במס רכישה.

אולם הסעיף האמור משתמש במינוח של "העברת בעלות במקרקעין"  – הוראת הסעיף תחול רק במקרים בהם מועבר נכס הנמצא בבעלות בני הזוג כלומר, נכס הרשום בלשכת רישום המקרקעין (טאבו) ולא על נכס הרשום במנהל מקרקעי ישראל שכידוע, אין המדובר בבעלות אלא בחכירה. מאחר ומרבית הקרקעות בישראל רשומות במנהל מקרקעי ישראל ולא בטאבו, נוצרה סיטואציה העומדת בסתירה לכוונת המחוקק בתיקון הנ"ל והיא שבעת העברת מקרקעין הרשומים במנהל מקרקעי ישראל אגב הליכי גירושין, נחשבה ההעברה למכירה לכל דבר ועניין והצדדים חויבו במס.

מצב מעוות זה כמו גם פסיקה בעניין, הובילו לתיקון הסעיף האמור, ובשנת 2005 במסגרת תיקון 55 לחוק כאשר הוחלפה המילה "בעלות" במילה "זכויות":

כיום סעיף 4א לחוק קובע:

4א.  "העברת זכויות בזכות במקרקעין או בזכות באיגוד מקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לענין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם ובמכירת הזכות במקרקעין או בפעולה באיגוד מקרקעין על ידי מי שהועברו לו הזכויות בזכות במקרקעין כאמור, יהיו שווי הרכישה של הזכות ויום רכישתה, לרבות לענין סעיף 7א, שווי הרכישה ויום הרכישה שהיו נקבעים לפי הוראות חוק זה או לפי הוראות הפקודה, לפי הענין, אילו נמכרה הזכות או נעשתה הפעולה על ידי מי שהעביר את הזכויות בה."

השינוי הביא לתוצאה שגם העברה של זכויות הרשומות במנהל מקרקעי ישראל עקב פסק דין לגירושין, לא תחשב כמכירה ועל כן גם היא לא תחויב במס שבח או במס רכישה.

סעיף זה אינו סעיף פטור מאחר ולא מדובר כלל במכירה. על כן, אין כל חובה לדווח לרשויות המס על ביצוע העברה כאמור וגם אין כל צורך להציג לרשם המקרקעין או למנהל מקרקעי ישראל כל אישור על היעדר חובות מס בגין המקרקעין.

זכויות צד שלישי

במרבית המקרים, העברת הדירה מבן זוג אחד לשני עקב הליכי גירושין, נעשית בסמוך ככל שניתן לאחר מתן פסק הדין לגירושין אולם לעיתים קורה, מסיבות כאלה או אחרות שלא תמיד תלויות בבני הזוג, שההעברה עצמה אינה מבוצעת כאמור אלא שנים לאחר מכן.

מצב זה בעייתי במיוחד כאשר אחד מבני הזוג התחייב לתשלום כספים לצדדים שלישיים כלשהם ולא עמד בהתחייבויות אלו וכתוצאה מכך, הוטל עיקול על זכויותיו של בן הזוג בנכס ובמקרים קיצוניים יותר אף הופעלו הליכים למכירת הנכס. במקרה כזה, נשאלת השאלה מה זכותו של בן הזוג הנותר שעל פי הסכמת הצדדים ומתוקף פסק הדין לגירושין הנכס היה אמור לעבור על שמו.

העניין נדון בצורה רחבה בביהמ"ש העליון בפסק דין אהרונוב (ע"א 189/95) במסגרתו נקבע כי במקרה בו נקבע בהסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין כי חלקו של אחד מבני הזוג יועבר ע"ש בן הזוג השני, הרי שהוראה זו גוברת על כל עיקול מאוחר יותר שהוטל על הנכס ע"י נושיו של בן הזוג המעביר וזכותו של בן הזוג הנעבר עדיפה.

אומנם מדובר בהלכה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון אך עדיין רבים המקרים הדומים למקרה של גב' אהרונוב כאשר במקרים רבים, מוצא עצמו בן הזוג הנעבר (זה שקיבל את הנכס) במצב בו עליו להוציא כספים רבים וזמן יקר על בתי משפט על מנת להוכיח את צדקתו ואת זכותו במקרקעין.

ידועים בציבור

שאלה נוספת שעלתה לא פעם היא האם הוראת סעיף 4א' לחוק חלה גם על ידועים בציבור. כידוע, ידועים בציבור מנהלים משק בית משותף ללא נישואין ועל כן הטענה המרכזית היא כי מאחר וסעיף 4א' לחוק מתייחס מפורשות ל "העברת זכויות בזכות במקרקעין….הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין", הרי שהוראת סעיף זה אינה חלה כלל על ידועים בציבור ובמקרה של פרידה ביניהם, תחשב ההעברה למכירה ועל כן תחויב במס.

עניין זה הוכרע בביהמ"ש העליון במסגרת פסק דין לבנון (ע"א 2622/01) בו נקבע ע"י ביהמ"ש כי הגישה המקובלת כוללת במסגרת המושג "בן – זוג" גם ידועים בציבור, כאשר ביהמ"ש הוסיף וקבע גם שאין כל סיבה מדוע ההסדר הקבוע בסעיף 4א', שהינו הסדר חברתי, לא יחול גם על ידועים בציבור. מעבר לכך, קבע ביהמ"ש כי הבחנה בין בני זוג נשואים לידועים בציבור בכל הנוגע להסדרי מס עקב פרידה, יש בה משום הפליה פסולה הנוגדת את עקרון השוויון .

דהיינו, למרות שניסוח סעיף 4א' לחוק מתייחס מפורשות להעברת מקרקעין אגב גירושין, הרחיבה הפסיקה את משמעות הסעיף והחילה אותו גם על ידועים בציבור.

לפרטים נוספים ולמידע מלא, הנכם מוזמנים לפנות אל עו"ד אסף מאור, בטלפון נייד: 050-6413999 או בטלפון המשרד: 08-9102050.